מגוון ביולוגי חקלאי כולל את כל הרכיבים של מגוון ביולוגי –  מגוון גנטי, מגוון מינים ומגוון מערכות אקולוגיות, הקיימים במערכות חקלאיות לצורכי ייצור – צמחי שדה וגן, עצי מטע, פטריות, דגים ומשק חי, כמו גם המינים שמקיימים איתם יחסי גומלין – מזיקים, מאביקים, טורפים וטפילים. קיום המגוון והאיזון בין הרכיבים השונים מעלה את היצרנות החקלאית, הביטחון התזונתי, הערך הסוציואקונומי והערך התזונתי, וכמובן את הקיימות הסביבתית. תועלות אלו הן מרכזיות להשגת היעדים של האמנה לשימור המגוון הביולוגי.

חשיבותו של המגוון הביולוגי של גידולים נחקרה רבות בחקלאות כפרית במדינות מתפתחות. עם זאת, ניתן ללמוד מניסיון זה גם לגבי מערכות חקלאיות במדינות מפותחות.

חשיבות המגוון הגנטי

המגוון גנטי של הגידולים החקלאיים מאפשר התאמה של הזנים לתנאים הייחודיים של כל אתר ואתר – לאקלים, למזיקים, למאביקים ולדרישות הצרכנים. כ-30% מהגידולים החקלאיים אובדים למזיקים ולמחלות. שימוש בזנים מגוונים מאפשר לחקלאי להתנייד בין הזנים ולהתמודד עם המחלות והמזיקים.

מינים וזנים מקומיים של גידולים נשכחים ובתת-שימוש (NUS - Neglected and Underutilized Crops) מהווים פוטנציאל להגדלת מגוון האפשרויות החקלאי, במיוחד בקרקעות חקלאיות שוליות ופחות פוריות. 

מרבית המינים והזנים הנשכחים הם בעלי דרישות תזונתיות נמוכות מהקרקע. יתרה מכך, שילובם עם גידולים אחרים יכול לשפר את קליטת הנוטריינטים מהקרקע ובכך לצמצם את הסכנה של אובדן יבולים כתוצאה מחסר נוטריינטים בקרקע.

דוגמאות למינים נשכחים ובתת-שימוש הם:

הקינואה (Chenopodium quinoa), שגדלה ברמות האנדים עד לגובה של 3,800 מ' מעל פני הים;

מיני דוחן כגון Eleusine coracana גדלים באדמות הדלות ביותר באזורים גבוהים והרריים בהודו ובנפאל;

הטף (Eragrostis tef) שגדל ברמות הגבוהות של אתיופיה;

מרבית המינים הנשכחים ובתת-השימוש מגודלים ללא שימוש בחומרי הדברה, מה שמעלה כמובן את ערכם בשוק המוצרים האורגניים.

מקורות ומידע נוסף

מעובד מתוך: Biodiversity in Agroecosystems Judith Thompson, Toby Hodgkin, Kwesi Atta-Krah, Devra Jarvis, Coosje Hoogendoorn, and Stefano Padulosi

Scherr, S. J. and McNeely, J. A. 2007. Farming with Nature: The Science and Practice of Ecoagriculture. Island Press

להבין חקלאות אקולוגית