הנוף החקלאי הוא נוף תרבותי, היוצר תחושה של זהות קיבוצית וזיקה בין האדם והסביבה שבה הוא חי, תחושת מקום ייחודי וחד-פעמי, האופייני לחברה המסוימת שיצרה אותו; ממנו ניתן ללמוד על מאפייניה ואורחות חייה ועל מורשתה ההיסטורית – אירועים מרכזיים בעברה, סיפורים ומיתוסים. המניע התרבותי לשמירת הנוף החקלאי ולטיפוחו נמצא במרבית התכניות לשימור נוף חקלאי בעולם.

מראות נופים חקלאיים-מסורתיים בכל רחבי העולם הם גם מושכים את העין ביופיים, מעוררים התפעלות ורגש. חלקם מהווים אתרי תיירות מובהקים רק בזכות מראותיהם: טרסות האורז בדרום מזרח אסיה, כרמי היין בהונגריה, פריחת עצי הדובדבן ביפן, שורות הגפנים וכרמי הזית בטוסקנה. לנופים חקלאיים חשיבות באמנות - בציורי נוף, בספרות ובשירה. למרות הקושי בכימות והערכה של יופי, נמצא במחקרים רבים, שהנוף החקלאי המסורתי, הכולל מגוון גידולים בחלקות קטנות יחסית, עם גבולות מוגדרים על ידי צמחייה או טרסות אבן, נתפס כמעניין ומושך את העין.

מחקרים מצאו שהנוף האהוב על הציבור באירופה הוא נוף חקלאי מסורתי, שבו התערבות האדם מתונה יחסית. הנוף החקלאי המודרני, הכולל שדות נרחבים ומבנים מסיביים, זכה במחקרים אלו להעדפה הנמוכה ביותר. בישראל מצביעים מחקרים על כך שהציבור תופס את הנוף החקלאי כבעל ערך חיובי ומעוניין להגן עליו מפני פיתוח מואץ. 

בתנאי החקלאות המודרנית, שטחים חקלאיים מסורתיים מאוחדים לא פעם לחלקות עיבוד גדולות, שבהן נעלמים המאפיינים המסורתיים. בנוסף לשיקולי כדאיות, ממשק ותועלת כלכלית, יש לשקול גם את הערך האסתטי והתרבותי של הנוף החקלאי. שיקולים אלו חשובים גם בנוגע להסבת שטחי חקלאות מסורתית לבינוי.


מקורות ומידע נוסף

מעובד מתוך: קפלן, מ., רינגל, נ., אמדור, ל. חקלאות נופית – חקלאות בת קיימא. נקודת חן, 2011.  

להבין חקלאות אקולוגית