עיקר הפסולת שמכערת את הנוף החקלאי היא פסולת פלסטיק – יריעות של בתי צמיחה ומנהרות לגידול ולחיטוי (20-10 אלף טונות), צנרת טפטפות (10-5 אלף טונות), ואריזות (כ-200 טונות). חומרי פלסטיק עמידים מאוד בפני פירוק ביולוגי, ואם שורפים אותם, רוב התרכובות המשתחררות אינן מתפרקות ונשארות כזיהום קבוע באוויר. הטיפול הרצוי הוא המִחזור, שנמצא כפתרון יעיל בארץ. יש גם פלסטיק מתכלה, שאמור להיות פתרון רצוי, אבל הפירוק אטי, ובתנאים מסוימים לא מתרחש. משנת 1993 קיימות תקנות שמחייבים איסוף של שאריות הפלסטיק והבאתם למרכז מחזור. מלבד בערבה, ברוב הארץ תקנות אלה אינן מיושמות.

שאריות של תוצרת חקלאית נוצרות מעודפי ייצור או מפעילות חקלאית תקינה (למשל גזם). בחלק מן השאריות אפשר להאכיל בהמות, חלק אפשר למחזר בקומפוסט או להעביר לאתר סילוק פסולת מורשה. טיפול סדיר בניקיון השדות הוא סימן לחקלאות בריאה.


מקורות ומידע נוסף

זליגמן, נ. ולחמן, א. חקלאות בת-קיימא בסביבה משתנה. 2013. נקודת ח"ן.

מחקר יישומי