החקלאות אינה רק תחום כלכלי אלא גם צורת חיים והתיישבות. 

ההתיישבות הכפרית פרוסה במרחבי מדינת ישראל על כל גווניה וצורותיה -  קיבוץ, מושב עובדים, מושב שיתופי, יישוב קהילתי או יישוב כפרי אחר. כ-70% מן הישובים הכפריים נמצאים בפריפריה. ההתיישבות יצרה ערכים ומאפיינים של מורשת, היסטוריה, נוף וקשר בין אדם לאדמתו. החקלאות תורמת לשמירת השטחים הפתוחים, טיפוח סביבה, טבע ונוף. כיום, במדינת ישראל יש 919 יישובים חקלאיים, מתוכם 443 מושבים, המהווים 48% מסך היישובים החקלאיים, ו-266 קיבוצים המהווים 29% מסך היישובים החקלאיים. במושבים חיים 295 אלף תושבים ואילו בקיבוצים חיים 150 אלף.  

בשנות ה-80 של המאה ה-20 עברה החקלאות בישראל  את המשבר החמור בתולדותיה: האינפלציה הדוהרת יצרה משבר כלכלי, שבעקבותיו פורקה הערבות ההדדית והמערכת הארגונית התמוטטה. תנאי הסחר הורעו, כתוצאה מכך קטן מספרם של החקלאים הפעילים, גילם הממוצע עלה והחלו בעיות תעסוקה. צמיחה מחודשת של החקלאות התרחשה בשנות ה-2000: בשנים אלו נוצרה בנייה מחודשת של התשתית הכלכלית – נוצרו הרחבות קהילתיות שאפשרו צמיחה דמוגרפית וגיוון תעסוקה, החינוך, הקהילה והשירותים החלו משגשגים, וכתוצאה מכך השתפר הממשק עם הסביבה, השימוש במים יועל ונוצרה תרומה חיובית לפנאי ולנופש. ניתן לומר כי ההרחבה הקהילתית הביאה רווח והצלה ליישובים בהיבט דמוגרפי ושימשה במקרים רבים כלי להחזר חובות כספיים.


מקורות ומידע נוסף

תעודת הזהות של החקלאות בישראל, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

מחקר יישומי