זה שנים רבות עמק בית נטופה שבגליל התחתון הוא זירה לקונפליקט בשאלת ניקוזו והשלכותיו על החקלאות המקומית. משני צדי המתרס עומדים בעלי עניין רבים, ואלה מייצגים שתי עמדות עיקריות: האחת תומכת בקידום המוצר החקלאי המופק מן העמק, והאחרת – בשימור המוצר הנופי הייחודי שמהווה העמק בתצורתו הנוכחית. מכיוון שיש מחיר חלופה (trade-in) בין המוצרים הללו, המוצר הפרטי והמוצר הציבורי, נוצר קונפליקט העוסק בשאלות של חלוקה צודקת. העובדה שמרבית בעלי האדמות הם חקלאים ערבים מן היישובים הסמוכים לעמק מחריפה את הקונפליקט, סופחת אליו תחושות של קיפוח ואי-צדק מהקשרים אחרים, ומקשה על בחינתו לגופו.

מקור: Commons Wikimedia

מקור: Commons Wikimedia

בקעת בית נטופה היא הגדולה שבחמש בקעות הגליל התחתון, ומהווה יחידת נוף מישורית ששטחה 45,000 דונם. מכל עבריה סוגרים על הבקעה מתלולים היוצרים הפרשי גבהים של עד 400 מטרים. הבקעה נסגרת במזרח על ידי גבעות עילבון, ומחציתה המזרחית חסרת ניקוז. מערב הבקעה מנוקז על ידי נחל יפתחאל (בשמו הערבי ואדי אל חלדיה), שהוא שמורת טבע, וממנו לנחל ציפורי, לקישון ולמפרץ חיפה. היעדר הניקוז בצד המזרחי של העמק יוצר מופע הצפה המתרחש מדי שנה בדרגות הצפה שונות, על פי משטר הגשמים. בשנה ממוצעת, 7,000-6,000 דונם במרכז הבקעה מוצפים עד אמצע חודש מאי, ואפשר לעבד בהם מחזור גידולים אחד בלבד. מופע ההצפה מאפשר הופעה של מיני צמחים הידרופיליים, שנעשו נדירים בישראל זה מכבר בשל ניקוז הבקעות האחרות, וכן מאפשר התפתחות מערכת אקולוגית הכוללת דו-חיים, חלקם נדירים, ועופות מים שונים. החקלאות הנהוגה בעמק כיום היא חקלאות בעל אקסטנסיבית בחלקות קטנות. בעלי האדמות רבים ביותר, בשל מנגנון הורשת האדמות בחברה הערבית, והחלקות הולכות נעשות צרות וקטנות יותר ויותר עם השנים. האופי הנוכחי של החקלאות בעמק יוצר ייחוד נופי, הן בפסיפס המיוחד שנוצר מריבוי החלקות הצרות והארוכות המרשתות את העמק והן בנוף ההצפה החורפי. ואולם, במגבלות אלו מתקשים החקלאים הערבים להפיק רווחים מאדמותיהם ולנהל חקלאות יעילה וכלכלית.

כדי לעודד את החקלאות המקומית התווה משרד החקלאות בתחילת שנות ה-90 תכנית ניקוז לעמק. תכנית זו הוגשה כתכנית ניקוז, על פי חוק הניקוז, והיא אושרה על ידי שר החקלאות והועברה לאישור הוועדה המחוזית צפון, שבשטחה אמורה הייתה להתבצע. התכנית כללה בשלב הראשון את ניקוז העמק, ובשלב השני הקמת מאגרים לאגירת מי קולחין מטוהרים ממתקן טיהור שפכים כפר מנדא הסמוך ומי הנגר מן ההצפה, לשם השקיית האדמות בעמק.

עוד בטרם התקבל אישור הוועדה המחוזית נחפרה תעלת האפס, וחפירתה הוכשרה בדיעבד. לבקשת הוועדה המחוזית נערך סקר השפעה על הסביבה. הכנת התסקיר והדיונים בוועדה נפרסו על פני עשור, ובסופם נדחתה התכנית בהצבעה של הוועדה. לאחר דחייתה, ובהתאם לחוק הניקוז, הועברה התכנית לאישור מחודש או לדחייה על ידי הממשלה, ובמצב זה עומדים הדברים כיום.

משרד החקלאות הוא הגורם הממשלתי התומך בתכנית ומבקש לקדמה. מולו ניצבים המשרד להגנת הסביבה ומשרד הפנים, המבקשים להסירה. כמו כן מעורבים בקונפליקטים בעלי האדמות, המבקשים ליישם את התכנית, והארגונים הירוקים המתנגדים לה. משיחות עם הגורמים המעורבים עולה התחושה כי יש הבנה כוללת שהמצב הנוכחי אינו יציב,  אינו בר-קיימה, ולכן אינו משרת את האינטרסים ארוכי הטווח של בעלי העניין. החשש העיקרי במצב הנוכחי הוא מתופעה של נטישת שדות, תופעה אשר לה תוצאה שלילית הן על פרנסת בעלי האדמות והן על האקולוגיה בעמק.


מעובד מתוך

חוברת יום עיון נקודת ח"ן 2009. רוזנטל, ג. פרויקט הניקוז בעמק בית נטופה: ניתוח הקונפליקט ובחינת חלופות לפתרון.

מחקר יישומי