ההדברה הביולוגית מיישמת ידע אקולוגי לגבי יחסי טורף-נטרף ולגבי מבנה החברה לגיבוש ממשק מיטבי להפחתת אוכלוסיות מזיקים, תוך שימוש בכמה גישות משלימות. 

גישת ההדברה המשמרת דוגלת במניפולציה של התנאים בבית הגידול החקלאי, כך שיהיו מיטביים לאוכלוסיות בר של אויבים טבעיים מקומיים. הצפי לפי גישה זו הוא שהאוכלוסיות המקומיות יתרבו בתגובה לתנאים המשופרים, ישמרו על מגוון ביולוגי גבוה ויאפשרו הדברת מזיקים יעילה. השיטות העיקריות המיושמות בהדברה ביולוגית משמרת הן:

  • שימוש בחומרי הדברה סלקטיביים כדי לצמצם פגיעה בחרקים מועילים;
  • גיוון הגידולים בשטח החקלאי;
  • גידול צמחי בר המספקים מחסה, מיקרו-אקלים נוח או מקור מזון לאויבים טבעיים בשולי השטח.

סקירה של כ-50 ניסיונות להדברה ביולוגית משמרת בגידולים שונים העלתה שבכ-85% מהמקרים התרבו האויבים הטבעיים בשטחים המטופלים, ובכ-65% מכלל הניסיונות פחתו אוכלוסיות המזיקים. עם זאת, חלק מהמניפולציות שמושכות אויבים טבעיים מאפשרות גם גידול של אוכלוסיות המזיקים החקלאיים בשטח.


מקורות ומידע נוסף

חוברת יום עיון נקודת ח"ן 2013. קיסר, ת., הררי, א., שרון, ר., זהבי, ת., גביש רגב, א.  גידול צמחי צוף בשולי כרמים לשימור מגוון אויבים טבעיים למטרות הדברה ביולוגית.

מחקר יישומי