על פי המודל ההולנדי, המסדרונות היציבים מורכבים משילוב של כתמים של בתי גידול, שבהם המינים יכולים להתנחל ולקיים אוכלוסייה ("כתמי מפתח"), ומאזורי מעבר המתוכננים על פי מרחקי השיחור וההפצה בסביבות שאינן מתאימות למחיה עבור מינים אלה. אזורים אלו מתפקדים כמסדרונות מעבר או כ"אבני מדרך". מדיניות המסדרונות היציבים כוללת שלושה צעדים הכרחיים, שמטרתם לגשר את הפער בין המחקר האקולוגי הבסיסי לבין היישום שלו בתכנון: 

  1. תרגום המידע האקולוגי הבסיסי ליצירת מסדרונות. מחקר מקיף וארוך טווח סיפק את ההנחיות הבסיסיות לתנאים הנדרשים למסדרונות עבור מינים נבחרים (מיני מודל), אשר מייצגים משרעת של מינים רבים נוספים.
  2. הרחבה ממסדרון עבור מין אחד למסדרונות עבור מגוון של מינים באמצעות מודלים מייצגים המכונים ecoprofiles.
  3. פיתוח כלים ליישום התכנון של פיתוח מקיים באמצעות רשת אקולוגית בתוך סביבה של שימושי קרקע ותשתיות, במטרה לאתר ולתכנן רשת אקולוגית ארצית ורשתות אקולוגיות מחוזיות ולדרגן לפי עלות-תועלת.

כדי לסייע בתהליך התכנון נקבעו מראש הפרמטרים הבאים: הגדרת השאיפה האקולוגית (רמת השימור הרצויה במטרות התכנון), קביעת המערכת האקולוגית לשימור, איתור מיקום מועדף, הגדרת רציפותם של האלמנטים הנדרשים במסדרון ושילוב שימושי קרקע אחרים. תכנית המסדרונות היציבים היא סטטוטורית בקנה מידה ארצי ובתכניות מתאר מפורטות בקנה מידה מחוזי.


מקורות ומידע נוסף

חוברת יום עיון נקודת ח"ן 2011. ברנשטיין, א. הערכה ותכנון של מסדרונות אקולוגים על בסיס ניתוח מערכתי של מדדים סביבתיים והערכת דגמים של מגוון מינים.

מחקר יישומי