חלק גדול מהתוצרת החקלאית שראויה למאכל אינו שורד בדרך הארוכה מהשדה לצרכן ומוגדר כ"פחת": חלקו נשאר בשדה, חלקו אובד בדרך למשווקים וחלקו אובד אצל המשווקים.

פחת- ירקות או פירות שיועדו למאכל אדם ואבדו מסיבה כלשהי בדרך מהשדה לצרכן.

התוצרת החקלאית עוברת מהשדה לבתי אריזה, לשיווק ישיר או לתעשייה. לאחר מיונם והכנתם לשיווק, הירקות והפירות עוברים לסיטונאים. נכון לשנת 2015, שתי הרשתות הגדולות לשיווק קמעונאי בישראל מחזיקות בחברות משלהן לשיווק ולהפצה של ירקות ופירות, ולמעשה שולטות בשוק הסיטונאי. בנוסף, חברות אלו שולטות בערך במחצית מהשוק הקמעונאי של ירקות ופירות. המחצית האחרת מתחלקת בין חנויות לממכר ירקות, שווקים פתוחים וחנויות מכולת. בערך 1.6 מיליון טונות לשנה של ירקות ופירות מושלכים לפח האשפה או נשארים בשדה ואינם נאכלים. כלומר, כ-43% מכלל תוצרת הירקות והפירות אובד בדרך לצרכן או אצל הצרכן עצמו. רוב הפחת נוצר בתחילת הדרך אצל החקלאי  (10.5%) ובסופה, אצל הצרכן (כ-22% מכלל הייצור או כ-34% מהצריכה בחנויות). בחישוב הפחת אצל הצרכן נמצא כי פסולת הירקות והפירות הסתכמה ב-834,000 טונות לשנה, המהווים כ-34% מהצריכה הכוללת.

מקור: קוצר וחובריו 2015

מקור: קוצר וחובריו 2015

הסיבות המרכזיות לאובדן של ירקות ופירות הן יכולת השימור הגרועה, ערכם הכלכלי הנמוך ביחס להוצאה השוטפת (כ-5% מסך ההוצאות המשפחתיות) ופערים בחקיקה ובתקינה. סיבה נוספת להיווצרות הפחת היא יחסי הכוחות בשוק: לבעלי העסקים הקמעונאיים הגדולים כוח מיקוח רב מול החקלאים, שבענפים מסוימים הם חקלאים לא מאורגנים שהיקף התוצרת החקלאית שלהם קטן יחסית. כוחן הרב של רשתות השיווק מתבטא גם ביחס לציבור הצרכנים. אמנם השוק הוא חופשי כביכול, אך מבחינת הצרכן המעוניין לקנות סל מלא מצרכי מזון החלופות מוגבלות, מכיוון שבאזורים מסוימים בארץ רשתות השיווק הקמעונאי הן כמעט בלעדיות בתחום זה.

פסולת והפסד הם חלק מהחיים ואינם בהכרח דבר שלילי, אולם יש להבחין בין אובדן מזון לבזבוזו. בעוד האובדן הוא בלתי נמנע, את הבזבוז אפשר למנוע או לפחות לצמצם.


מקורות ומידע נוסף

מעובד מתוך: חוברת יום עיון נקודת חן 2015.  קוצר, ר., רוזנבלום, א., צבן, ש., שוסטר, ע., ברוקנטל, מ., פורת, ר., קמחי, א. מניעת בזבוז של ירקות ופירות.

מחקר יישומי