עקרונות להסבת חקלאות קונבנציונלית לחקלאות אקולוגית

• מעבר מממשק שמוציא נוטריינטים מהמערכת לממשק שממחזר את הנוטריינטים בתוכה, תוך הסתמכות הולכת וגדלה על תהליכים אקולוגיים, כגון קיבוע חנקן ביולוגי ויחסי הדדיות של השורשים עם פטריות בקרקע (מיקוריזה).
• שימוש באנרגיות מתחדשות במקום באנרגיות מתכלות.
• הפסקת השימוש בתשומות לא מתחדשות שמקורן מחוץ לשטחים החקלאיים והן עשויות לפגוע בסביבה ובבריאות החקלאים והצרכנים.
• כאשר יש להוסיף חומרים למערכת, העדפת חומרים מקומיים ו/או טבעיים על פני חומרים סינתטיים ומתועשים.
• ניהול ההתמודדות עם מזיקים, מחלות ועשבים שוטים כחלק מממשק מערכת שלמה ולא רק "בקרה" של מין זה או אחר.
• ביסוס מחדש של יחסי הגומלין הביולוגיים שמתקיימים באופן טבעי, במקום לסלק או להפחית אותם.
• התאמה טובה יותר בין הממשק, הגידולים והמגבלות הפיזיות של הנופים החקלאיים הקיימים.
• בחירת גידולים חקלאיים מתוך הפוטנציאל הגנטי שקיים, כך שיתאימו לתנאים האקולוגיים, במקום שינוי הסביבה כך שתתאים למיני הגידולים.
• העדפת הבריאות הכוללת של המערכת החקלאית-אקולוגית על פני התפוקות של גידול זה או אחר בעונה מסוימת.
• התמקדות בשימור הכולל של משאבי הקרקע, המים, האנרגיה והמגוון הביולוגי.
• הסתמכות על ידע מקומי.
• ביצוע שינויים שמקדמים צדק חלוקתי לאורך כל שרשרת ייצור המזון.
• הטמעת הרעיון של קיימות ארוכת טווח לתכנון ולממשק של המערכת האקולוגית-חקלאית.

מעובד מתוך: Gliessman, S. R. and M. Rosemeyer (2009). The Conversion to Sustainable Agriculture: Principles, Processes, and Practices, CRC Press