העקרונות הבאים מהווים קווים מנחים למעבר מחקלאות קונבנציונלית לחקלאות אקולוגית:

  • מעבר מממשק שמוציא נוטריינטים מהמערכת לממשק שממחזר את הנוטריינטים בתוכה, תוך הסתמכות הולכת וגדלה על תהליכים אקולוגיים, כגון קיבוע חנקן ביולוגי ויחסי הדדיות של השורשים עם פטריות בקרקע (מיקוריזה).
  • שימוש באנרגיות מתחדשות במקום באנרגיות מתכלות.
  • הפסקת השימוש בתשומות לא מתחדשות שמקורן מחוץ לשטחים החקלאיים והן עשויות לפגוע בסביבה ובבריאות החקלאים והצרכנים.
  • כאשר יש להוסיף חומרים למערכת, העדפת חומרים מקומיים ו/או טבעיים על פני חומרים סינתטיים ומתועשים.
  • ניהול ההתמודדות עם מזיקים, מחלות ועשבים שוטים כחלק מממשק מערכת שלמה ולא רק "בקרה" של מין זה או אחר.
  • ביסוס מחדש של יחסי הגומלין הביולוגיים שמתקיימים באופן טבעי, במקום לסלק או להפחית אותם.
  • התאמה טובה יותר בין הממשק, הגידולים והמגבלות הפיזיות של הנופים החקלאיים הקיימים.
  • בחירת גידולים חקלאיים מתוך הפוטנציאל הגנטי שקיים, כך שיתאימו לתנאים האקולוגיים, במקום שינוי הסביבה כך שתתאים למיני הגידולים.
  • העדפת הבריאות הכוללת של המערכת החקלאית-אקולוגית על פני התפוקות של גידול זה או אחר בעונה מסוימת.
  • התמקדות בשימור הכולל של משאבי הקרקע, המים, האנרגיה והמגוון הביולוגי.
  • הסתמכות על ידע מקומי.
  • ביצוע שינויים שמקדמים צדק חלוקתי לאורך כל שרשרת ייצור המזון.
  • הטמעת הרעיון של קיימות ארוכת טווח לתכנון ולממשק של המערכת האקולוגית-חקלאית.

מקורות ומידע נוסף

מעובד מתוך: Gliessman, S. R. and M. Rosemeyer (2009). The Conversion to Sustainable Agriculture: Principles, Processes, and Practices, CRC Press

 

להבין חקלאות אקולוגית