בשנים האחרונות גוברת מאוד טיילות האופניים בישראל. על כך מעיד, למשל, פרויקט "שביל ישראל לאופניים" בהובלת רשות הטבע והגנים ובשיתוף קק"ל ומשרד התיירות. הפרויקט כולל הקמת 1,200 ק"מ שבילי אופני הרים מהחרמון ועד אילת, שבחלקם חוצים שטחים חקלאיים. יוזמות להקמת שבילי אופניים מקודמות גם ברמה המקומית. 

מאפייני הממשק בין רוכבי אופניים לשטחים החקלאיים

  • נמצא שרוכבי האופניים אינם גורמים בדרך כלל נזקים משמעותיים לשטח החקלאי: הם אינם לוקחים יבול חקלאי, מכירים את השטח ומגיעים מאורגנים לטיול ולכן אינם פוגעים בציוד חקלאי (כמו ברזים ושעוני מים).
  • רוכבי האופניים תורמים במקרים מסוימים לכלכלה המקומית. למשל, על בסיס שבילי האופניים באזור בארי התפתח עסק מקומי לתיקון ולמכירת ציוד לאופניים, כולל בית קפה. גם באלון הגליל, שדה בוקר, עמק האלה, כפר נטר וקלחים יש עסקים דומים. דוגמאות אלו תואמות את הספרות המקצועית מהעולם, לפיה רוכבי אופניים צורכים שירותים מקומיים, כגון תיקון האופניים ומזון, מפרנסים תחנות דלק – מאחר שהם מגיעים לאזור ברכב ממונע שעליו האופניים, ולפעמים גם ישנים באזור.
  • שבילי אופניים משמשים באופן לא מתוכנן גם נהגי טרקטורונים וג'יפים, וכך גדל הסיכוי לנזק לשטח ולגניבות חקלאיות.
  • רכיבת אופניים עשויה ליצור בעיות בטיחות במפגשים עם כלים חקלאיים. באופן כללי, הנסיעה באופניים מאופיינת במהירות רבה יותר בהשוואה להליכה ברגל, ולכן חושפת את הרוכב לסיכון גדול יותר לתאונות, למשל התנגשות עם כלים חקלאיים העובדים בשטח. 

מעובד מתוך

חוברת יום עיון נקודת ח"ן 2014. האן, א., אמדור, ל., געש, ע., רמון, א. מִמְשק שבילים ודַרכי מטיילים בשטחים חקלאיים.

הדוח המלא באתר מכון דש"א - http://www.deshe.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/Trails.pdf

מחקר יישומי