המודעות הציבורית להשלכות השליליות של חומרי הדברה התפתחה בשנות ה-1960, עם ההוצאה לאור של "אביב דומם" – ספרה של רייצ'ל קרסון שתיאר את המעבר של DDT מהשדה לתוך מארג המזון בטבע ואת השפעתו ההרסנית על החי. נוסף על כך, העלות הכלכלית הכרוכה בשימוש בחומרי הדברה הלכה וגדלה. בסוף שנות ה-60 של המאה ה-20 החלה להתפתח תנועה לפיתוח שיטות הדברה ידידותיות יותר לסביבה ולחי.

בשנות ה-70 החלו מדענים לפתח מערך הגנה על גידולים המבוסס על שילוב של כמה שיטות – ממשק הדברה משולב (IPM - Integrated Pest Management). ממשק זה צמצם את השימוש בחומרי הדברה ועודד את פעילותם של אויביהם הטבעיים של המזיקים. ההדברה המשולבת מבוססת על האמצעים האלה:

  • הדברה כימית המתמקדת בחומרים בררניים, שפוגעים במזיק בלבד.
  • הדברה באמצעים חקלאיים, המנתקים את מהלך ההתרבות של המזיקים ומעודדים התרבות של אורגניזמים מועילים, על ידי מחזור זרעים, שיטות עיבוד, חיטוי סולרי, גידולי מלכודת וכו'.
  • הדברה ביולוגית – חומרי הדברה שמווסתים את תהליכי גידול החרקים, שימוש בזכרים עקרים כדי להקטין את אוכלוסיית המזיק, שימוש בטפילים ובטורפים להדברה. בעמק בית שאן, לדוגמה, מתנהל פרויקט (בשיתוף ממלכת ירדן) להדברת מכרסמים בעזרת תנשמות.
  • שימוש בפרומוני מין לצורכי ניטור או לכידה.
  • הנדסה גנטית – שימוש בצמחים שהונדסו גנטית לייצר רעלנים האופייניים למדבירים ביולוגים. כיום, מיליוני דונמים של כותנה ותירס טרנסגניים (מהונדסים גנטית) נושאים גנים שמקורם בחיידק הקרקע Bacillus thuringiensis . הגנים הללו מאפשרים לצמחים לייצר רעלנים שפוגעים בחרקים.

במקרים רבים, הגישה המשולבת הביאה לידי הקטנת השימוש בחומרי הדברה, אבל הייצור העולמי (והיקף השימוש) של חומרי הדברה עדיין עולה. פיתוח שיטות וחומרים חדשים ומתוחכמים לצמצום נזקי השימוש המופרז בחומרי הדברה מעסיק את המחקר ואת החקלאים היום ובוודאי יעסיק אותם עוד יותר בעתיד. נראה שאי אפשר יהיה לוותר לחלוטין על השימוש בחומרי הדברה שמספקים ביטחון ביבולי החקלאות וגם מגדילים אותם. עם זאת, הפיקוח על השימוש הבלתי תקין בהם יצטרך להיות יעיל יותר כדי להבטיח את קיימות החקלאות בעתיד.


מקורות ומידע נוסף

מתוך: זליגמן, נ. ולחמן, א. 2013. חקלאות בת-קיימא בסביבה משתנה. נקודת ח"ן

להבין חקלאות אקולוגית