באופן כללי, נופים של חקלאות אקולוגית מסתמכים על שש אסטרטגיות בסיסיות של ניהול המשאבים, שלוש מהן מתמקדות בחלקים החקלאיים של הנוף ושלוש בחלקים הטבעיים. 

בשטחי הייצור, חקלאים יכולים להשיג מערכות אינטנסיביות מבחינה חקלאית מבלי שהן תהינה פשוטות ואחידות מבחינת המינים הגדלים בהן - intensification without simplification, על ידי הגדלת היבולים וצמצום העלויות בדרכים שמשפרות את איכות בית הגידול ושירותי המערכת האקולוגית. שיטות מצליחות כוללות:

  • צמצום פסולת וזיהום חקלאי;
  • שימוש במשאבים –  מים, קרקע, צמחייה ובעלי חיים טבעיים – באופן חסכני;
  • שימוש בגידולים החקלאיים, בעשבים ובעצים בהרכבים שמדמים את המבנה האקולוגי ואת התפקוד של בתי הגידול הטבעיים.

מבחינת ניהול השטחים הטבעיים בפסיפס של הנוף, החקלאות האקולוגית מגנה על השטחים הטבעיים, בין אם באמצעות החקלאים ובין אם באמצעות אנשי שמירת טבע, בדרכים שמיטיבות גם עם החקלאים וגם עם הקהילות בסביבה:

  • צמצום הסבת שטחים טבעיים לשטחי חקלאות או אפילו החזרת שטחים חקלאיים להיות שטחים טבעיים;
  • הגנה ו/או הרחבה של כתמים טבעיים באיכות גבוהה;
  • פיתוח רשתות ומסדרונות אקולוגיים יעילים.
חקלאות משולבת (פוליקולטורה) ביקב באוסטרליה. צילום: Hunter Valley Means Vineyards. מקור: Flickr

חקלאות משולבת (פוליקולטורה) ביקב באוסטרליה. צילום: Hunter Valley Means Vineyards. מקור: Flickr

השטח היחסי והפיזור המרחבי של הרכיבים החקלאיים והטבעיים בנוף, כמו גם התשתיות הפיזיות והיישובים, חשובים ביותר. שימור מינים שרגישים להפרעות (חלקם בסכנת הכחדה מקומית או עולמית) מחייב שימור של כתמים טבעיים, גדולים ומקושרים היטב זה לזה. עם זאת, מינים רבים אחרים (כולל גם מינים שונים בסכנת הכחדה) יכולים לחיות בנופים חקלאיים שמנוהלים באופן ידידותי למיני בר, אפילו במערכות בעלות תנובה גבוהה. תכנון ושיח שמערבים את כל בעלי העניין בנוף מסוים מאפשרים לזהות סינרגיות וקונפליקטים בקני מידה שונים. כך ניתן לנהל ביעילות רבה יותר את הנוף החקלאי והטבעי, באופן שמיטיב עם התוצרת החקלאית, המגוון הביולוגי והקהילות האנושיות שחיות באותו מרחב.


מקורות ומידע נוסף

Farming with Nature: The Science and Practice of Ecoagriculture. Island Press

להבין חקלאות אקולוגית