המגוון הביולוגי נחשב משאב בעל חשיבות עליונה לשימור למען הדורות הבאים בהקשר של פיתוח בר-קיימה, משום שמכירים בכך שהוא משפיע על עתידם של בני האדם, על רווחתם ועל מצבם הכלכלי. בהולנד מיושמת שיטת תכנון שמתרגמת את המגוון הביולוגי למגוון מינים, ומגוון זה מבטא את פוטנציאל השטח לייצור שירותי טובין בהווה ובעתיד. התרגום לשפת התכנון הוא ארגון נכון של רשתות של מערכות אקולוגיות במרחב, המספק מענה לפיתוח שאינו פוגע בעמידותן של אוכלוסיות לטווח ארוך. 

המודל ההולנדי נוקט בגישת הרשתות האקולוגיות, שמאפשרת פעולות של פיתוח לאורך זמן בלי שיאבד פוטנציאל השטח לשימור האוכלוסיות. מידת הקישוריות באזור התכנון חייבת לעבור סף מינימלי מסוים כדי שהאוכלוסיות תהיינה עמידות לאורך זמן. התכנון חייב להתחשב בארבעה גורמים הכרחיים לקיומן של רשתות אקולוגיות: 1. איכות בתי הגידול; 2. גודלה הכולל של הרשת; 3. צפיפות הכתמים ברשת; 4. מידת העבירות של התווך (המטריקס).

עיצוב רשת אקולוגית של אקוסיסטמה על בסיס קבוצות של מינים וצרכיהם במרחב.
מעובד מתוך: ברנשטיין וחובריו 2011

בזכות גמישותה של גישת הרשתות האקולוגיות אפשר לשלב בה היבטים של שימור בתכניות הפיתוח ולייצר הליך אדפטיבי לשימור מגוון המינים. כך אפשר להבטיח את שימור הטבע בשטחים שעוברים פיתוח ולהשיג קיימות. ישנם היבטים נוספים הנדרשים להצלחת גישת הרשתות האקולוגיות -  חלקם קשורים בגורמים חברתיים, כמו הסכמה חברתית, עוד בתחילת התכנון, על כך שקיימות אקולוגית היא תנאי הכרחי, או בהיבטים חקיקתיים (כמו פיצוי אקולוגי מחייב). 


מעובד מתוך

חוברת יום עיון נקודת ח"ן 2011. ברנשטיין, א. הערכה ותכנון של מסדרונות אקולוגים על בסיס ניתוח מערכתי של מדדים סביבתיים והערכת דגמים של מגוון מינים.

מחקר יישומי