ניתן לחלק את ענף המדגה לשלושה אזורים שיש ביניהם הבדלים מהותיים מבחינת מגמות ההתפתחות, מגמות כלכליות ומגמות ממשקיות: 

  • המדגים באזור עמק בית שאן;
  • המדגים באזור הגליל (כולל עמק החולה, עמק הירדן ועמק חרוד);
  • המדגים במישור החוף (כולל מפרץ עכו ואזור מעגן מיכאל).  

עד לסוף שנות ה-80 לא היו הבדלים מהותיים בין המדגים באזורים השונים בישראל. השינוי הגדול בשטח הבריכות ובממשק המדגים חל בערך מסוף שנות ה-80, כאשר החלה ירידה בשטח המדגים בכל האזורים וחלו שינויים במגמות הפיתוח בין עמק בית שאן לבין אזורי המדגים האחרים. בעוד שהמדגים בעמק בית שאן אופיינו במגמות של פיתוח, שהתבטאו בעלייה בשטח המדגים ועלייה בהתייעלות (מספר דגים לדונם), המדגים בגליל ובמישור החוף אופיינו בצמצום בריכות ובירידה בשטחי המדגים, שהתבטאה גם בירידה ביבול.  הירידה הייתה מהירה במיוחד בגליל, אך אפיינה גם את המדגים במישור החוף ובמפרץ עכו. בגליל, הירידה בשטחי המדגה הייתה המשמעותית ביותר – משטח כולל של 1,300 דונם של בריכות דגים לשטח של 600 דונם.

בעמק בית שאן, משנות ה-90 של המאה ה-20 ניכרת מגמת אינטנסיפיקציה (התעצמות)  (intensification) בגידולים, שמתבטאת בהכפלת היבולים. כך, למשל, בעבר גידלו בממוצע כ-600 ק"ג דגים לדונם בריכה ואילו כיום היבול יכול להגיע לממוצע של 1,000 ק"ג דגים לדונם. זאת בהשוואה לאזורי הגידול האחרים, שבהם המדגים לא עברו תהליך התייעלות משמעותי. למשל, כיום, באזור החוף מגדלים בממוצע רק 660 ק"ג לדונם ואילו בעמק חרוד מגדלים בממוצע כ-750 ק"ג דגים לדונם בריכה. 

ההבדל העקרוני במגמות הפיתוח בין עמק בית שאן לבין שאר אזורי הארץ נובע כנראה מהאלטרנטיבות החקלאיות שעומדות בפני המשקים. בעמק בית שאן האלטרנטיבות החקלאיות מוגבלות מאוד. האקלים חם, יש מחסור במקורות מים שפירים והמים המליחים מתאימים בעיקר לגידול דגים. לכן, בעמק בית שאן, ענף גידול הדגים עבר במהלך עשרות השנים האחרונות תהליכי פיתוח והתייעלות, ונותר עד היום ענף חקלאי משמעותי. לעומת זאת, באזור הגליל ובמישור החוף יש אלטרנטיבות אחרות, שאינן חקלאיות דווקא. באזורים אלה (בעיקר במישור החוף), שטחי הבריכות נתפסים גם כשטחים שערכם הכלכלי עשוי להעלות בעתיד בגלל עלייה בערך הנדל"ן, וזו אחת הסיבות לשמירה על הבריכות גם לאור הרווחיות הנמוכה של הענף. 

המדגה בישראל (2014) במספרים

  • המדגה בבריכות דגים כ-18,000 טון דגים בשנה, שהם כ-73% מכלל ייצור הדגים בישראל, בערך של  כ-250 מיליון ₪.
  • הענף, שהקיף בעבר כ-70 משקים,  מקיף כיום כ-30 משקים בלבד, רובם שיתופיים.
  • היקף התעסוקה הישירה בענף הוא כ-350 עובדים, רובם ישראלים, והיקף התעסוקה המשלימה לתעשייה – 1,250 מועסקים נוספים.
  • ענף המדגה מספק כשליש מתצרוכת הדגים בישראל, אולם הוא מספק את מרבית תצרוכת הדגים הטריים של תושבי המדינה (למעט דגי סלמון ודניס, שהיקף היבוא שלהם כדגים טריים עולה עם השנים).
  • הענף נמצא כיום בתחרות קשה עם ייבוא הדגים הקפואים, שעלה בשנים האחרונות ללמעלה מ-65% מכלל צריכת הדגים. 

התייעלות ביבול הדגים במדגים של עמקי הצפון. למרות ששטחי המדגים התייצבו לפני כ-20 שנה (אמצע שנות ה-90), כמויות היבול לדונם המשיכו לעלות (מקור: פרוימן ניר, מצגת, 2011) .

כיום, ענף המדגה בישראל נמצא בקשיים כלכליים ורבים מהמדגים נמצאים במגמת הצטמצמות ועלולים להיסגר בעתיד. מנגד, ניכר שקיימת בחלק מאזורי המדגה גם מגמת איחוד ואינטנסיפיקציה – כאשר חוות חקלאיות יציבות מבחינה כלכלית מתרחבות ומספחות אליהן מאגרים וברֵכות של משקים שנמצאים במגמת הצטמצמות.  


מקורות ומידע נוסף

חוברת יום עיון נקודת ח"ן 2014. סקוטלסקי, א., לבינגר, ז., פרוימן, נ., מילשטיין, ד. שיפור התפקוד האקולוגי של ברֵכות דגים: עקרונות לתכנון ולממשק אקולוגי.

מעובד מתוך: סקטולסקי, א. ולבינגר, ז. 2014. שיפור התפקוד האקולוגי של בריכות דגים: עקרונות לתכנון וממשק אקולוגי. סקירת ספרות והמלצות ראשוניות. החברה להגנת הטבע.

מחקר יישומי