בריכות דגים ומאגרי מים הוקמו בישראל באזורים שבהם התקיימו בעבר בתי גידול לחים, למשל באזורי ביצות, פשטי הצפה ולאורך אפיקי נחלים. מסיבה זו הפכו בריכות הדגים במשך השנים לבתי גידול מלאכותיים, שמושכים אליהם חיות בר שאכלסו בעבר את בתי הגידול הלחים הטבעיים. אולם, בריכות הדגים מספקות בית גידול לא אופטימלי, המתאים בעיקר למינים המסוגלים לחיות בתנאים המאפיינים בריכות דגים, כמו איכות מים ירודה, מליחות גבוהה, חוסר יציבות בכמות המים ותדירות גבוהה של הפרעות. המדגים מספקים לבעלי החיים מקור מים, מסתור ומזון (למשל, המדגים תומכים בלוטרות, מין נדיר בישראל שמוצא במדגים מקור מזון). תופעה זו החמירה את החיכוכים בין חיות הבר למדגים, העלתה את המחיר הכלכלי של נזקי החקלאות והעמיקה את הקונפליקט בין הדייגים לשומרי הטבע. 

כיום (2015), ענף המדגה בישראל נמצא בקשיים כלכליים, ורבים מהמדגים נמצאים במגמת הצטמצמות ועלולים להיסגר בעתיד. מנגד, בחלק מאזורי המדגה ניכרת מגמת איחוד והתעצמות, כאשר חוות חקלאיות יציבות מבחינה כלכלית מתרחבות ומספחות אליהן מאגרים ובריכות של משקים שנמצאים במגמת הצטמצמות. קיים חשש שהנוף הייחודי של בריכות הדגים האקסטנסיביות, הפתוחות - אותן בריכות שמשמשות מענה מסוים למגוון הביולוגי של בתי הגידול הלחים שנפגעו, נמצא כיום במגמת היעלמות. לכן, מצד אחד חשוב למזער את ההשפעות הסביבתיות השליליות של המדגים המתועשים, ומצד שני מומלץ לשמור על הערכים הסביבתיים של הבריכות הפתוחות, האקסטנסיביות (בריכות עפר שמתאפיינות במים פתוחים, מגוון מפלסים, שיפועי גדות וצמחיית גדות מסיבית), ולשפר את יחסי הגומלין בינן לבין בתי הגידול הלחים הטבעיים. 

צילום: Dany Sternfeld, Flickr

צילום: Dany Sternfeld, Flickr

מקורות ומידע נוסף

מעובד מתוך: סקטולסקי, א. ולבינגר, ז. 2014. שיפור התפקוד האקולוגי של בריכות דגים: עקרונות לתכנון וממשק אקולוגי. סקירת ספרות והמלצות ראשוניות. החברה להגנת הטבע.

מחקר יישומי