המהפכה הירוקה כללה שימוש בזנים חקלאיים מניבים במיוחד, חומרי דשן וחומרי הדברה, מיכון ושיטות אגרסיביות לעיבוד הקרקע. כל אלו ייעלו ותיעשו את החקלאות וגרמו לכך שכמות היבול ליחידת שטח תהיה גבוהה בהרבה בהשוואה ליבולי החקלאות המסורתית; כ-80% מהגידול ביבול החקלאי ב-40 השנים האחרונות הוא תוצאה של ייעול ותיעוש החקלאות ולא של גידול בשטח המעובד.

כיום, שטחי חקלאות (שדות ומרעה) מכסים כרבע מהשטח היבשתי וכשליש מהשטח היבשתי שאינו מכוסה קרח. אם נוסיף על כך את שטחי היער המנוהל, השטח גדול עוד יותר.

אך זהו אינו כל הסיפור הסביבתי – לא רק שהשטח המעובד גדל, העיבוד שלו נעשה אינטנסיבי יותר וההשפעה על הנוף, ולעתים גם על בתי גידול מרוחקים, גדלה מאוד. אמנם ב-40 השנים האחרונות גדל השטח החקלאי רק ב-12%, אך בעשורים אלו נרשמו עליות של כ-700% בשימוש בדשנים סינתטיים, כ-70% בשטחים המושקים ועלייה דרמטית נוספת במיכון. כל אלו הניבו גידול של פי שניים ויותר בתוצרת החקלאית, אבל המחיר הסביבתי של גידול זה גבוה; ההערכה היא שכרבע מיכולת הייצור הביולוגית מוקצית לשימוש האדם. במקביל, נרשמו ירידות משמעותיות במגוון המינים באזורים של חקלאות אינטנסיבית.

אין ספק כי שיפור יכולתה של המערכת האקולוגית החקלאית לספק מזון, עץ וסיבים היה במקרים רבים על חשבון יכולתן של המערכות האקולוגיות הטבעיות לספק את שאר השירותים, כמו למשל טיהור מים, בקרת שיטפונות ומיתון סערות, פוריות קרקע והדברה טבעית של מזיקים.

 

 

צילום: Guillaume Bourven, Flickr

צילום: Guillaume Bourven, Flickr


מקורות ומידע נוסף

מעובד מתוך: סקוטלסקי, א. 2010. מסדרונות אקולוגיים באזורים חקלאיים. נקודת ח"ן.

להבין חקלאות אקולוגית