שדות כותנה בגן שמואל בשנת 1979.
מתוך אתר פיקיוויקי

לחקלאות בישראל מורשת היסטורית רבת תהפוכות, מימי התנ"ך ועד למאה ה-20. בתולדות הציונות, וגם לאחר קום המדינה, היה לחקלאות מעמד ייחודי ואף יוקרתי, והיא זכתה לתמיכה נדיבה מצד המוסדות הלאומיים. היו לכך כמה סיבות: התיישבות, הגנה, אספקת מזון וסיבים ומתן מקומות עבודה. כל אלה הביאו לידי כך שהחקלאות בישראל התפתחה במהירות. למערכות ההדרכה והמחקר של משרד החקלאות והסוכנות היהודית היה תפקיד נכבד בפיתוח החקלאות, ופיתוח החקלאות לווה גם בהשקעה רבה של המדינה באשראי, בהקלות מפליגות במחיר המים ובסובסידיות ישירות ועקיפות.

בסוף שנות ה-80 חל מפנה במצב החקלאות בארץ בגלל הפחתת הסובסידיות והרעת תנאי הסחר של גידולי הייצוא העיקריים – הדרים וכותנה. מספר האנשים שפרנסתם בחקלאות המשיך לרדת, קרקעות חקלאיות, בעיקר במרכז הארץ, ננטשו, וחלק מהן הופשרו לבנייה. עם זאת, החקלאות והמחקר החקלאי המשיכו להתפתח. פותחו גידולים וזנים חדשים לייצוא. התוצר החקלאי הלאומי המשיך לגדול למרות הירידה בתשומות היסוד. לעת עתה, החקלאות כספק של תוצרת טרייה וכמקור של ייצוא מצליחה לשרוד בכבוד, מצב שמעודד אופטימיות בדבר הקיימות שלה ותפקידה כחלק חיוני מדמות הארץ. עם זאת, התרחבות הפעילות החקלאית האינטנסיבית מסכנת את קיומה מבחינת נזקים לקרקע, למים, לאוויר ולמגוון הביולוגי. במערכות ההדרכה והמחקר בישראל מודעים לאתגרים הכרוכים בחקלאות בת-קיימא, ומשקיעים מאמצים להתמודד עמם.


מקורות ומידע נוסף

מעובד מתוך: זליגמן, נ. ולחמן, א.. חקלאות בת-קיימא בסביבה משתנה. 2013. נקודת ח"ן. 

להבין חקלאות אקולוגית