בשטח החקלאי, בתנאי מסלע וקרקע מתאימים, מתקיים חידור של מי גשם ונגר עילי אל מפלסי מי התהום. לעומת זאת, גשם היורד על שטח בנוי, אינו חודר ומעשיר את מי התהום, ואף מכביד על המערכת – יש צורך לנתב אותו למערכת הביוב ולהרחיקו מן השטח הבנוי. לכן, התועלת בקיומם של שטחים חקלאיים פתוחים היא כפולה: העשרת מי התהום במים שפירים (בעיקר באקוויפר החוף, המכוסה כולו שטחים חקלאיים) ומניעת הצורך בהרחקת מי גשמים ונגר עילי מן העיר.

התרומה המקסימלית לחלחול מי גשמים היא בגידולי שדה בבעל. במטעים, יער משקי ובגידולי שדה וירקות בשטח פתוח – התרומה נמוכה יותר, וקיים אידוי מים מנוף הצמחים (70%). במרעה טבעי, כאשר אין רעיית יתר, הצמחייה שעל הקרקע תורמת לחלחול על ידי הפחתת אנרגיית המים ועיכוב הזרימה (80%). בגידולים בשטח סגור, במשקי בעלי חיים ובבריכות דגים – התרומה לחלחול מי גשמים אפסית.


מקורות ומידע נוסף

מעובד מתוך: קפלן, מ., רינגל, נ., אמדור, ל. חקלאות נופית – חקלאות בת קיימא. נקודת חן, 2011.  

צבן, ח., פלר נ., אמדור ל., אבנימלך י., אילון א. חקלאות בת-קיימא - כיצד להביא למימוש ערכים חיצוניים של החקלאות כחלק מהכנסות החקלאי באזורי הארץ השונים. מוסד שמואל נאמן, הטכניון, 2004.

להבין חקלאות אקולוגית