בימינו, זמינות אמצעי התחבורה הבינלאומיים מאפשרת העברה של מוצרי חקלאות בין מדינות בכל העולם. ביטולן של מגבלות הייבוא ברוב המדינות החופשיות מאפשר גם סחר חופשי ברוב המוצרים החקלאיים. הייצוא החקלאי מישראל מגיע בעיקר לאירופה, אך גם לארה"ב וליפן, ושווקים אלה, במיוחד מדינות האיחוד האירופי, מקפידים על ייצור השומר על ערכי סביבה. דבר זה מחייב גם את החקלאי הישראלי ותורם לשיפור איכות הסביבה ולקיימות הייצור של גידולי הייצוא לשווקים אלה. 

ישראל מייצאת מוצרי איכות יקרים, והדרישה למוצרים אלה תמשיך להתקיים כל עוד רמת החיים בארצות הייבוא תישאר גבוהה, כך שהקיימות של ענפי הייצוא שלנו תלויה בעתיד הכלכלי שלהן. גם תחרות ממדינות אחרות, שיש להן יתרונות על פני ישראל בכל הנוגע למשאבים, יכולה להשפיע על הייצוא מישראל, כמו שקרה עם פרי ההדר אחרי שנות ה-80. ישראל מייבאת גרעינים מהשוק הבינלאומי, בעיקר מקנדה ומארה"ב. פירות יבשים, אגוזים, תבלינים וכמות קטנות של פירות טריים מיובאים מארצות קרובות ורחוקות. בטווח הקרוב, הסחר הבינלאומי ימשיך להיות המקור לגרעינים ההכרחיים לקיום משק בעלי החיים והעופות. התחזיות לעתיד ורודות פחות, בגלל גידול האוכלוסייה העולמית ומגבלות קרקעות העיבוד. גורמים אלה, נוסף על הדרישה הגוברת לגרעינים למשק החי במזרח הרחוק, יעלו את המחירים וישפיעו על הייצור בארץ. אולם, ישראל צורכת רק חלק מזערי מן הייצור העולמי של גרעינים (שווה ערך ל-5% מייצוא החיטה מארה"ב), כך שיש להניח שיעברו שנים רבות עד שמחסור עולמי בגרעינים ישפיע על קיימות האספקה לישראל.


מקורות ומידע נוסף

זליגמן, נ. ולחמן, א. חקלאות בת-קיימא בסביבה משתנה. 2013. נקודת ח"ן.

מחקר יישומי