השפעתו של הנוף החקלאי, ככל התרומות החיצוניות האחרות, עשויה להשתנות על פני המקום והזמן. ציוני הזמן בתודעה העברית קשורים לעונות השנה ולפעילויות החקלאיות המתקיימות בהן - האסיף, הקציר, האביב, וחגיהם - סוכות, שבועות, פסח, ימי העומר, ראש השנה לאילנות, הבאת ביכורים - כל אלה תבניות של מועד (על שתי משמעויותיו) וציוני דרך בהליכות חייו של אדם.

הנוף החקלאי הוא המקום שבו חווה האדם קשר עם כוחות הטבע ותחלופת העונות. השינויים החלים בשטחים הפתוחים במהלך עונות השנה נראים היטב בנוף החקלאי. עונות חריש, זריעה, צמיחה ולבלוב, פריחה, פרי, קציר, דעיכה, קמילה, וחוזר חלילה – מעגלי החיים וההתחדשות באים לביטוי מובהק בשדה החקלאי ובפעילות המתבצעת בו. השטחים החקלאיים מציגים ומלמדים באופן מוחשי על מחזוריות והמשכיות החיים.

אם כן, מרחבי החקלאות בארץ מהווים מעין "שעון" של עונות, צבעים ומחזורי חיים, הקוצב את הזמן ומעניק לו צבע, דימויים ומשמעויות.

שניים עשר ירחים, מילים ולחן: נעמי שמר

בתשרי נתן הדקל 
פרי שחום נחמד 
בחשוון ירד יורה 
ועל גגי רקד 

בכסלו נרקיס הופיע 
בטבת ברד 
ובשבט חמה הפציעה 
ליום אחד. 

באדר עלה ניחוח 
מן הפרדסים 
בניסן הונפו בכוח 
כל החרמשים 

באייר הכל צמח 
בסיוון הבכיר 
בתמוז ואב שמחנו 
אחר קציר 

תשרי, חשוון, כסלו, טבת 
חלפו, חלפו ביעף 
גם שבט, אדר, ניסן, אייר, 
סיוון, תמוז ואב 

ובבוא אלול אלינו 
ריח סתיו עלה 
והתחלנו את שירנו 
מהתחלה.


מקורות ומידע נוסף

מעובד מתוך: קפלן, מ., רינגל, נ., אמדור, ל. חקלאות נופית – חקלאות בת קיימא. נקודת חן, 2011.  

להבין חקלאות אקולוגית