התשומות בחקלאות: דישון, מים, בתי צמיחה וכדומה, נועדו  לצמצם את מגבלות הסביבה, כגון: פוריות הקרקע, מזיקים ומחלות, מחסור במים, עד כדי בקרה כמעט מלאה גם על הטמפרטורה וריכוז ה- CO2 באוויר בחממות מבוקרות. לתשומות אלה יש מחיר, וכדי להצדיק את השימוש בהן דרושים יבולים טובים ומחירים גבוהים. 

אפשרויות טכנולוגיות אלה והמחירים הגבוהים של התוצרת המשווקת באירופה הם שדחפו את החקלאות בישראל לאינטנסיפיקציה בכמה וכמה גידולים. אחרי עלויות דישון, הדברת מזיקים ומחלות והקמת מבנים מתאימים, הגורם שמגדיל את עלות הגידולים יותר מכל הוא ההשקיה במים שפירים. בתנאים האקלימיים של הארץ, השקיה זו נשענת על מקורות מוגבלים שנעשים יקרים יותר ויותר עם הזמן. עם הגברת הדרישה הביתית למים, קטנה כמות המים השפירים הזמינה לחקלאות והתרחב השימוש במים ממוחזרים – מי קולחין. אבל למי הקולחין תכונות כימיות ותברואתיות המגבילות את השימוש בהם לגידולים שאינם למאכל אדם,  לגידולים שבהם המים אינם באים במגע עם המוצר הנאכל או לגידולים שאינם רגישים לתכונות כימיות חריגות. ההשפעה ארוכת הטווח של מי קולחין על תכונות הקרקע וזיהום מי התהום עדיין אינה ברורה ותלויה ברמת הטיהור של המים. התפלת מים מליחים ומי ים עשויה לספק מים איכותיים, אבל במחיר שלא כל הגידולים יוכלו לשלם ולהישאר רווחיים. 


מקורות ומידע נוסף

זליגמן, נ. ולחמן, ר. חקלאות בת-קיימא בסביבה משתנה. 2013. נקודת ח"ן.

מחקר יישומי