קיימות שתי גישות עיקריות לשמירת הטבע במקביל לפיתוח החקלאות:

 

  • חקלאות ידידותית לטבע -  Wildlife Friendly Agriculture, מציעה לאזן ולשלב בין החקלאות ובין שמירת הטבע על ידי פיתוח ממשק חקלאי ידידותי לטבע. גישה זו רואה בשטחים החקלאיים כתמי נוף שיכולים להשתלב בין כתמים של מערכות אקולוגיות טבעיות וליצור פסיפס של נופים מרובי תפקודים. המגוון הביולוגי, שמצוי בכל הפסיפס, חיוני לתפקוד המערכת האקולוגית, הן בבתי הגידול הטבעיים והן בבתי הגידול החקלאיים. כדי לשלב נכון בין שני סוגי המערכות האקולוגיות יש לצמצם את הפער ביניהן ולהפחית את הנזקים שגורם העיבוד החקלאי למערכות הטבעיות. בתמורה, צפוי שהמערכות החקלאיות ייהנו משירותי המערכת האקולוגית הטבעית – הדברה ביולוגית טבעית, האבקה, שיפור פוריות הקרקע ועוד.
  • השארת מרחבים של שטחי בר - Land Sparing כדי ליצור הפרדה מרחבית בין שטחים חקלאיים ובין שטחים המיועדים לשמירת טבע.  גישה זו מניחה ששטחי החקלאות מנוהלים באופן אינטנסיבי ומתועש ומקיימים סביבה עוינת למערכות האקולוגיות הטבעיות. בהתבסס על הנחה זו, השאיפה היא לצמצם את שטחי החקלאות במידת האפשר על ידי הגברת העיבוד האינטנסיבי והתיעוש, ועל ידי כך להגדיל את התנובה ליחידת שטח. באופן זה גדלה התפוקה מהמערכת החקלאית מבלי להרחיב את השטח החקלאי המעובד על חשבון השטחים הטבעיים.

שינוי הנוף החקלאי באנגליה

במהלך המאה ה-20 חלה באנגליה צמיחה של פי ארבע בכמות התוצרת החקלאית השנתית. במקביל, צומצמו ב-65% מספר החוות החקלאיות ואלו שנותרו גדלו מאוד בשטחן. הגדלת שטח השדות החקלאיים הובילה להסרת משוכות צומח, להיעלמות כתמי שטחי יער במרחב החקלאי  ולהרחבת השדות על חשבון אזורים של אחו עשבוני טבעי. התפתחות זו הביאה לירידה משמעותית במורכבות ובמגוון של בתי הגידול בנופים הכפריים ולצמצום ניכר במגוון הביולוגי.

 

מקורות ומידע נוסף

מעובד מתוך: סקוטלסקי, א. 2010. מסדרונות אקולוגיים באזורים חקלאיים. נקודת ח"ן.

להבין חקלאות אקולוגית