בישראל קיימים כ-100 בתי בד, כ-70 מהם בגליל. הם מייצרים בממוצע כ-40 אלף מ"ק שפכים  בשנה. נוסף על כך, כמות הגפת מגיעה לכ-10% ממשקל הזיתים. הכמות הגדולה של העקר מבתי הבד בגליל מהווה סכנה ממשית למי התהום. כאשר העקר מגיע לשפכים, התרכובות הפנוליות שבו נעשות רעילות מעל ריכוז של 3.54 גרמים לליטר שפכים (3.54 ק"ג למ"ק). בנוסף, חומציות השפכים (pH = 5.4–5.5), וכן תכולת החנקן (0.98 ק"ג למ"ק) והזרחן (0.39 ק"ג למ"ק) בהם מגבילים את השימוש בהם להשקיה. הדבר מסוכן במיוחד בגליל, בו הסלע חדיר (סלעים קרסטיים) ומי ההשקייה בתוספת השפכים מחלחלים במהירות דרך המחילות והסדקים בסלעים למי התהום. 

הטיפול בשפכים הוא כיום הבעיה העיקרית שמטרידה את ענף שמן הזית גם באיטליה ובספרד. התקנים הסביבתיים המחמירים של האיחוד האירופי דוחקים החוצה את היצרנים הקטנים והבינוניים, שאינם יכולים לעמוד בעלויות הגבוהות של הטיפול התקני בשפכים. עקב כך החלה עבודה על תכנית כוללת שלא תפגע ביצרנים הקטנים. בארץ הטיפול בבעיה רק החל, ויש להניח שהיא תזכה לתשומת לב רבה יותר בעתיד, עם הרחבת שטחי הזיתים לשמן. טיפול נאות בגפת ובשפכים ישפיע על הקיימות של הענף ויקבע אם הוא יתרחב לפי התכניות. 

עקר - המוהל העכור שיוצא מבית  הבד

גפת - הפסולת המוצקה הנותרת לאחר הפקת השמן


מקורות ומידע נוסף

זליגמן, נ. ולחמן, א. חקלאות בת-קיימא בסביבה משתנה. 2013. נקודת ח"ן.

מחקר יישומי