באמצע שנות ה-40 של המאה ה-20 הוכנסו חומרי הדברה כימיים  (DDT ותרכובות אורגנו-כלוריות אחרות, ובשלב מאוחר יותר גם אורגנו-פוספאטים וקַרבאמַטים) לשימוש רחב בחקלאות. אלה הביאו את החקלאות לידי תלות כמעט מוחלטת בחומרי הדברה כימיים. החסרונות של שימוש בחומרי ההדברה רבים וכבדי משקל:

  • רוב חומרי ההדברה אינם בררניים, ופוגעים לא רק במזיקים אלא גם במגוון מינים אחרים בסביבה, פעמים רבות באויבים הטבעיים של המזיקים. 
  • מחזור החיים של המזיקים קצר בדרך כלל, ובתוך כמה דורות, לפעמים אפילו בתוך שנה, מתפתחת עמידות לחומרי ההדברה בתהליכים אבולוציוניים של ברירה טבעית.
  • שימוש בקוטלי עשבים מסלק אמנם את העשבייה הלא רצויה, אבל בשטח נותרים הצמחים שעמידים לחומרי ההדברה, ואלה משתלטים על השדה ומשנים את הרכב המינים בשדה ובסביבתו. 
  • בדומה להדברת מזיקים, גם צמחים מפתחים עם הזמן, בתהליכי ברירה טבעית, עמידות לקוטלי העשבים.
  • בעקבות התפתחות עמידות, מתקיים מרוץ חימוש בין מפתחי חומרי ההדברה למזיקים: המזיקים מפתחים עמידות, האדם מפתח תכשירים חדשים, וחוזר חלילה. לעתים קרובות, תכשירי ההדברה החדשים הם חריפים יותר והנזק שהם גורמים לסביבה, למגוון הביולוגי ולאדם – גדול יותר.
  • חלק מחומרי ההדברה פוגעים גם בבריאות האדם. החשיפה לחומרי ההדברה יכולה להיות בשלבים שונים – גם בשלב הריסוס בשדה וגם בשלב של אכילת תוצרת חקלאית עתירה בחומרי הדברה. חומרי ההדברה האורגנו-פוספאטים והקרבאמטים הם חומרים שפוגעים במערכת העצבים, במיוחד בילדים. חומרים אחרים מחוללי סוגי סרטן מסוימים ויש חומרים  שמשפיעים על המערכת האנדוקרינית, מערכת החיסון, מערכת הרבייה ועוד.

מקורות ומידע נוסף

מעובד מתוך: זליגמן, נ. ולחמן, א. 2013. חקלאות בת-קיימא בסביבה משתנה. נקודת ח"ן.

להבין חקלאות אקולוגית