גישת ה-Wildlife Friendly Agriculture מתבססת על שילוב של אזורים חקלאיים ושטחים טבעיים ליצירת מורכבות מבנית - כתמים בעלי ערכים שונים של מגוון הביולוגי. כדי לשמר את המגוון הביולוגי במערכות חקלאיות-אקולוגיות, יש לשאוף להגדיל את מורכבותן המבנית-נופית באמצעות הגדלת חלקם של שטחים עם תכסית צומח וסלע מקומיים.

אפשר לעשות זאת, למשל, על ידי שימור ושיקום רשת שטחי מרעה וערוצים בין החלקות החקלאיות באזורים של חקלאות אינטנסיבית. ככלל, השיטות השונות לשימור קרקע חקלאית מעלות את המורכבות המבנית של בית הגידול החקלאי ועל ידי כך גם את פוטנציאל מגוון המינים שבו.

ואולם, יש צורך לקדם מחקר הבודק את השפעת הטיפולים החקלאיים הסטנדרטיים -  ריסוס בקוטלי חרקים, כיסוח העשב במטעים וכו', על הדינמיקה של אוכלוסיות המינים השונים המתקיימות בהם, וזאת כדי לשלול אפשרות של קיום מלכודת אקולוגית עבור מינים מסוימים עקב שימוש בשיטות אלו (למשל, התייבשות מוקדמת של ברכות החורף שנוצרות במתקני מיתון הנגר בערוצים, עוד לפני השלמת הגלגול של ראשני הדו-חיים החיים בהם).

לעת עתה אפשר להמליץ בבירור על יצירת רצועות מוגנות (ללא עיבוד, כיסוח, ריסוס, שרפה וכו') של צומח וסלע מקומי בשולי שדות, מטעים ולאורך דרכים חקלאיות. נוסף על כך, יש חשיבות רבה להגנה על רכיבים טבעיים בודדים אשר קיימים בין החלקות החקלאיות (עצים, שיחים, כתמי צומח עשבוני וסלע) ובתוכן, ובפרט על גלי סלעי הסיקול הנפוצים באזורים חקלאיים סלעיים רבים. רכיבים אלו עשויים לשמש "אבני מדרך" לצורך הפצה דרך תווך חקלאי אינטנסיבי.

מעובד מתוך

חוברת יום עיון נקודת ח"ן 2011. פורת, י., רותם, ד. חקלאות אינטנסיבית ושמירה על מגוון המינים של זוחלים ודו-חיים: האם וכיצד אפשר לשלב בין השניים?

מחקר יישומי