הכלנית (Anemone coronaria L) היא מין מושבתי המתפשט בהפצת רוח לאזורים חשופים שבהם החורש או הגריגה המקומית נפגעו. אוכלוסיית הכלניות האדומות היא הנפוצה ביותר בישראל, ומשתרעת בכל האזור הים-תיכוני בארץ. צמח הכלנית הוא תלוי גשם ומושפע מאורך היום. הכלנית נמנעת מיובש באמצעות תרדמת קיץ של הפקעות ונביטה מעוכבת. בישראל, גבול ה-200 מ"מ משקעים הוא גבול תפוצת הכלניות. מתחת לסף זה כלניות מפוזרות עשויות להימצא בגומחות שמתנקזים אליהן מים. 

במחקר שבחן את ההשפעות של מרעה בקר על מגוון גיאופיטים, נמצא שרעיית הבקר (הנמצא בשטח המרעה כל ימות השנה) אינה משפיעה על מספר צמחי הכלנית. זאת ועוד, כשעדרי הבקר הוכנסו לשטח המרעה בחודשים ינואר-מרץ, הרעייה לא רק שלא פגעה בפריחת הכלניות, אלא אף נמצא שהשפעתה הייתה חיובית. ההשפעה החיובית התבטאה הן במספר הרב של צמחי הכלנית הפורחים  והן בצפיפות הגבוהה של הנבטים ושל צמחי הכלנית הבוגרים. הכלניות אינן נאכלות על ידי הבקר, כנראה מפני שהן מכילות רעלנים הגורמים לצריבה בלוע, להתפתחות שלפוחיות ולצואה דמית. גם הפגיעה הנגרמת מרמיסה מעטה. הסיבה לכך היא שצמיחת פרחי הכלנית מקדימה את צמיחת רוב הצומח העשבוני, ואילו הרעייה מתחילה רק לקראת סוף הפריחה וחנטת הפירות. נראה שהתועלת שהבקר מביא לצימוח הכלניות קשורה בעיקר לצמצום התחרות של הכלניות עם צמחים אחרים. 


מעובד מתוך

חוברת יום עיון נקודת ח"ן 2009. צעדי, א., קמינצקי, ר., גוטרמן, י., קיגל, ח., לנדאו, י., וינוגרד, א., ברקאי, ד., יונתן, ר. השפעת רעיית צאן על צמיחה והפצה של צמחי הכלניות במישורי הלס בנגב הצפוני.

מחקר יישומי