מחקרי השנים האחרונות הדגישו את יחסי הגומלין המרחביים בין שימושי קרקע שונים בנוף, והראו שחקלאות אינטנסיבית עלולה להשפיע על תפקוד המרחב החקלאי כמסדרון אקולוגי עבור מינים שונים. מתברר שההשפעות של קטיעת הרצף בין בתי הגידול היבשתיים על הרכב החברות המאכלסות את המרחב החקלאי, קשורות לא רק לגודל הכתמים שנשארו ולמרחק ביניהם, אלא גם להבדלים המבניים בין בתי הגידול הטבעיים לבין שימושי הקרקע החקלאיים הסמוכים. באופן כללי, ככל שהנוף החקלאי מגוון יותר, הוא עשוי לתמוך במגוון ביולוגי גדול יותר. לכן, כדי לשמור על המגוון הביולוגי באזורים חקלאיים, יש להגדיל את המורכבות המבנית של הנוף החקלאי. 

מחקרים קודמים הגדירו כמה עקרונות כלליים לתכנון נוף חקלאי התומך בשימור המגוון הביולוגי:

  • לקבץ אזורי פיתוח ולהגן על רצפים של שטחים פתוחים - טבעיים או מעובדים;
  • לשמור על כתמי צמחייה טבעית ולמזער את ההפרעות בהם;
  • לצמצם חדירה והתפשטות של צמחים לא מקומיים;
  • לתכנן ממשק משמר בשולי השדות החקלאיים (בהתאם למטרות חקלאיות ואקולוגיות);
  • לנהל את הממשק החקלאי בתוך השדות באופן שממזער את ההשפעות השליליות שלהם על המגוון הביולוגי ועל היציבות של המערכת החקלאית-אקולוגית. 

מעובד מתוך

חוברת יום עיון נקודת ח"ן 2011. דולב, ע., סקוטלסקי, א., פדרמן, ר., כרמל, י.  שטחים חקלאיים כתשתית לתפוצת אורגניזמים: מה הערך של ענפי החקלאות השונים לקישוריות המגוון הביולוגי במרחב.

מחקר יישומי