מאז קום המדינה, ועל רקע הרוח החלוצית שראתה בחקלאות ערך מרכזי של המדינה שבדרך, תמכה הממשלה בחקלאות משיקולים של עידוד ההתיישבות, ביטחון המזון ויצירת מקומות עבודה. התמיכה התבטאה בדרכים שונות, ביניהן סובסידיות על תוצרת והגנה על גידולי ייצוא, הורדת מחיר המים וויתור על תשלומים בעבור השימוש בקרקעות הלאום. בשנים האחרונות, בגלל צמצום הסובסידיות וירידת הרווחיות של גידולים רבים, נטשו מגדלים רבים את החקלאות כמקור פרנסה, במיוחד במושבים. חלק גדול מעובדי האדמה המקומיים הוחלפו בפועלים זרים, זולים יותר. נשארו רק מעט גידולים המסובסדים באופן ישיר, כמו גידולי החיטה, הנהנים מ"רשת ביטחון", במיוחד בשנות בצורת. ירידת הרווחיות בחקלאות הסיטה את תשומת הלב של מוסדות ממשלתיים שונים, ובכללם משרד החקלאות, מהתרומות החיצוניות המתקבלות מהחקלאות.

בסקר שנערך באחרונה בקרב תושבים כפריים, השיבו יותר מ-50% מהנשאלים תשובה חיובית על השאלה "האם החקלאות תורמת לאיכות חייכם?", ויותר מ-75% אמרו ש"יש לעגן את הייעוד החקלאי באמצעים חוקיים", וזאת למרות העובדה שפחות מ-10% מהנשאלים התפרנסו מחקלאות בלבד. יש להניח שבעתיד תתבסס התמיכה בחקלאות יותר על התרומות לאיכות הסביבה, לאיכות החיים ולתיירות הכפרית מאשר על התרומה לכלכלת המדינה. אם כן, קיימות החקלאות, במיוחד בתנאים של ישראל, תלויה במידה רבה בגישת הציבור והמוסדות הציבוריים לתפקיד המורכב יותר של החקלאות כחלק חיוני מנוף הארץ.


מקורות ומידע נוסף

זליגמן, נ. ולחמן, א.. חקלאות בת-קיימא בסביבה משתנה. 2013. נקודת ח"ן. 

מחקר יישומי