בשנים האחרונות, תחום החקלאות העירונית צובר תאוצה ברחבי העולם, אולם בישראל הוא עדיין מצומצם למדי. אלון מוזס ואמדור (2005) מנו בעבודתם כמה יוזמות של חקלאות עירונית, כמו פרויקטים המשלבים עולים חדשים וקשישים, פרויקטים טיפוליים לבעלי מוגבלויות ולנפגעי נפש, פרויקטים קהילתיים בשכונות ופרויקטים חינוכיים בבתי ספר, בגנים ובמוסדות חינוך אחרים. חלק מהיוזמות צמחו בגישת “מלמטה-למעלה” (bottom-up), כיוזמות של תושבים ותושבות, וחלק מהיוזמות הונחו על ידי הרשויות והממסד או על ידי ארגוני רווחה שונים בגישת “מלמעלה-למטה” (top-down). מוזס ואמדור לא ציינו בסקירתם פעילויות של גינות קהילתיות שאינן מוכוונות לקליטת עלייה, שכן נראה כי בזמן כתיבת העבודה (שנת 2005) לא נראו הגינות הקהילתיות בישראל כ”שחקן” משמעותי בחקלאות העירונית.

לחקלאות העירונית יתרונות רבים ומגוונים: החל ביתרונות כלכליים, יתרונות חברתיים, כגון חיזוק הלכידות החברתית ו“תחושת המקום” העירונית (sense of place), וכלה ביתרונות סביבתיים, כגון הפחתת זיהום האוויר ושל התופעה האקלימית המכונה “איי חום עירוני”, וכן הקמה של אזורי תמיכה אקולוגיים למגוון המינים החיים בעיר, או מתן אפשרות למינים שונים לחזור לשטחים הללו מהמרחבים הבלתי מופרעים, הנמצאים לרוב בשולי העיר.

במחקר נבחנו מגוון השטחים החקלאיים בסביבה העירונית, תוך הבחנה בנושא הבעלות על הקרקע ובין הגורמים השונים הנהנים מתפוקת הקרקע.

מעובד מתוך: אורתר וחובריו 2015

מעובד מתוך: אורתר וחובריו 2015

המחקר מצביע על כך שהחקלאות העירונית סובלת ממגבלות פוליטיות, כגון מדיניות עירונית מוגבלת והיעדר רגולציה; חוסר ודאות ואי-בהירות לגבי שימוש יעיל ונכון בקרקע ולגבי הבעלות עליה; מחסור בשירותים נחוצים ומשלימים; הטמעה לא ישימה של טכנולוגיות סביבתיות; והיעדר ייצוג וארגון של העוסקים בחקלאות עירונית. מכיוון שגם החקלאות העירונית עצמה אינה נטולת בעיות, יש חשיבות עליונה להטמעה נכונה, מאוזנת ושקולה של הנושא במערכות העירוניות. כמו כן, כדי שהחקלאות העירונית תיתפס כשימוש קרקע חלופי ראוי בערים, הנימוק להטמעתה אינו יכול לכלול רק את התועלת שבהפקת מזון, אלא חייב לכלול גם את התועלות האקולוגיות והתרבותיות שיש למערכת זו להציע. המהלך לקידומה של החקלאות העירונית צריך לכלול את כלל מקבלי ההחלטות בתחום, הן מהדרג הפוליטי והן מהדרג המקצועי בעירייה, ובעיקר עליו לכלול את מרב בעלי העניין שאינם חלק מהמערכת העירונית. ההתקדמות צריכה להתבטא בהגעה להבנות בין הצדדים השונים ובקידומו של דיאלוג משתף ומפרה בין כל השותפים, כדי להבטיח שהמהלך יהיה בר-קיימה. בנוסף, קידום מדיניות כלל-עירונית צריך להיעשות תוך שיתוף הציבור. יש להתייחס באופן פרטני לכל עיר המבקשת לקדם את נושא החקלאות העירונית , ולנסות “לתפור” לה מארג פתרונות אידיאלי עבורה. בנוסף, יש לזכור שתחום הקיימות נעשה בשנים האחרונות מסגרת לגיטימית ומקובלת לאפיונו של אורח החיים העירוני ולקידומו.


מעובד מתוך

חוברת יום עיון נקודת ח"ן 2015. אורתר, ל., מעוז, ל., לוריא, י., רובין, א. מודל ניהולי והנחיות לרשות עירונית המקדמת חקלאות בתחומה.

אלון-מוזס, ט., ואמדור, ל. (2005). פיתוח חקלאות עירונית בישראל. טכניון, חיפה.

מחקר יישומי