קבוצת המטיילים ה"בסיסית" ביותר הבאה במגע עם השטח החקלאי היא הולכי הרגל והשפעתה של קבוצה זו על השטחים החקלאיים היא מצומצמת ביותר. לרוב מדובר באוכלוסייה המודעת לצורך שלא לפגוע בשטח, וגם היכולות הפיזיות/טכניות של הולכי הרגל מוגבלות מטבע הדברים (למשל, יכולתם לקחת יבול חקלאי). עם זאת, כאשר הולכי הרגל מגיעים במשפחות או בקבוצות תיתכן פגיעה מצטברת. להלן כמה נקודות חיכוך והפרעה בין הולכי רגל לפעילות החקלאית. 

מצד המטיילים על הפעילות החקלאית:

  • כאשר פרחי בר פורחים בתוך שדות חקלאיים (פרגים בתוך שדות בקיה, לדוגמה), מטיילים עלולים לרמוס את השטח החקלאי בדרך אל פרחי הבר, או כאשר עצי  המטע פורחים (למשל, שקד, אפרסקים ונשירים אחרים), מטיילים עלולים לקטוף את הפרחים וכך לפגוע ביבול העתידי או בעצים עצמם.
  • להולכי רגל גמישות תנועה גדולה ביותר, ולא אחת הם נתקלים בגדרות מרעה בדרכם. יש מקרים, בודדים כנראה, שבהם מטיילים חותכים גדרות כדי להבטיח מעבר קצר ככל האפשר בשטח, ומקרים, כנראה רבים יותר, שבהם מטיילים פותחים שערים שצריכים להיות סגורים או סוגרים שערים שצריכים להיות פתוחים. 
  • השלכת פסולת, בדרך כלל בהיקפים קטנים יחסית.

מצד הפעילות החקלאית על המטיילים:

  • שימוש במים בשטח החקלאי: מטיילים הזקוקים למי שתייה פותחים ברזים או צנרת המיועדת להשקיה. מים אלו מכילים לעתים דשנים או שהם מי קולחין שאינם מתאימים לשתייה. באופן זה מטיילים עשויים להיחשף לסכנת הרעלה. 
  • חשיפה לריסוסים: בשל תנועתם האטית יחסית, הולכי רגל נמצאים במגע הקרוב והממושך ביותר עם השטח החקלאי.לכן, כאשר השטח מרוסס, הם עשויים להיחשף להשפעות הריסוסים. 
  • היתקלות בכלים חקלאיים כבדים: טרקטורים וכלים כבדים דומים עלולים לפגוע בשוגג בהולכי רגל.

מעובד מתוך

חוברת יום עיון נקודת ח"ן 2014. האן, א., אמדור, ל., געש, ע., רמון, א. מִמְשק שבילים ודַרכי מטיילים בשטחים חקלאיים.

הדוח המלא באתר מכון דש"א - http://www.deshe.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/Trails.pdf

מחקר יישומי